פסק דין
בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן:"החוק"). התובע, יליד 1970, נפגע ביום 28.10.08 בתאונת דרכים, המהווה גם תאונת עבודה. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעת, מבטחת השימוש באופנוע בו נהג התובע בעת התאונה, לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו. המחלוקת היא בשאלת הנזק ובשאלה זו נשמעו ראיות.
לתובע נגרם שבר בכתף ימין. הוא עמד בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי. תחילה נקבעה לו תקופת אי כושר בת 12 ימים, עד ליום 9.11.08. לאחר מכן נקבעה לו נכויות זמניות: נכות בת 30% מיום 10.11.08 ועד ליום 31.3.09 ונכות בת 15% מיום 1.4.09 ועד ליום 31.10.09. החל מיום 1.11.09 הועמדה נכותו הרפואית הצמיתה של התובע על 5% נכות, בהתאם לסעיף 35(1) בין א' לב', מותאם, לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"). קביעת המוסד לביטוח לאומי באשר לנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה היא קביעה על פי דין ובהתאם לסעיף 6ב לחוק מחייבת בהליך זה.
נפנה להעריך את נזקי התובע עקב התאונה ותחילה הפגיעה התפקודית והפסדי ההשתכרות. התובע הוא בעל תואר ראשון בניהול מדעי המחשב. משנת 2006 עבד כמקדם מכירות בחברת שונרא תוכנה בע"מ (להלן: "שונרא"). לאחר התאונה, ביום 10.11.08, חזר לעבודתו, אך פוטר כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 18.2.09. צורף מכתב פיטורין מיום 18.1.09 ובו נרשם: "הננו מצטערים להודיעך על הפסקת עבודתך בחברתנו החל מתאריך 18 פברואר 2009. ניתנת לך בזאת הודעה מוקדמת לפיטורים של חודש, כמתחייב על פי ההסכם בינינו. תאריך סיום העסקה יהיה 18.2.09". צורפו טפסי 106 המתייחסים לתקופת ההעסקה בשונרא, לשנים 2006 - 2009. מטפסי 106 עולה כי שכרו החודשי הממוצע ברוטו של התובע בשנת 2006 עמד על 22,000 ₪ במעוגל, בשנת 2007 על 26,000 ₪ במעוגל, בשנת 2008, שנת התאונה, כולל החודשים אוקטובר – דצמבר שלאחר התאונה, על 24,500 ₪ במעוגל ובשנת 2009, בגין שלושה חודשים לאחר התאונה, על 20,500 ₪ במעוגל. שכרו החודשי הממוצע של התובע עובר לתאונה בהתאם לדיווחים למוסד לביטוח לאומי עמד על 23,600 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על כ- 26,500 ₪ ובניכוי מס - 21,000 ₪ במעוגל.
התובע ציין בתצהירו כי מאז התאונה ובגינה נותר עם מגבלות תנועה קשות. עובר לתאונה עבד עבודה מאומצת אשר כללה שעות רבות, נסיעות ארוכות לחו"ל וישיבה ממושכת מול מחשב. לאחר ששב לעבודה לאחר התאונה לא יכול היה לבצע את עבודתו בהיקף ובאופן שעשה עובר לתאונה. כך, למשל, לא יכול היה לשוב לטוס בתדירות שהתפקיד מחייב ולא יכול היה להמשיך לעבוד שעות רבות. תחילה עשה מאמצים, אך בסופו של דבר, כשלושה חודשים לאחר התאונה, פוטר. בשל מגבלותיו לא הצליח במשך זמן רב להשתלב במעגל העבודה ובסופו של דבר החל לעבוד אצל אחיו, אך שכרו עומד על כרבע משכרו עובר לתאונה. בחקירתו ציין כי לאחר שפוטר פנה לחפש מקומות עבודה וגם קיבל דמי אבטלה תקופה מסוימת (עמ' 5). הוא פירט מספר מקומות עבודה אליהם פנה, אך ללא הצלחה (עמ' 8). הוא אישר כי הוא מתאמן בחדר כושר, גם בשל המלצת רופאיו לרדת במשקל, נוכח מחלת הסכרת ממנה הוא סובל (עמ' 6). כיום הוא עובד אצל אחיו בתמיכה טכנית ללקוחות באמצעות הטלפון (שם). עובר לתאונה עבד כמדריך בכל רחבי אסיה וכן באוסטרליה. עבודתו הייתה כרוכה בהרמת משאות כמו מזוודה, השוקלת כ - 20- 25 ק"ג (שם). כיום הוא משתכר אצל אחיו כ – 5500 ₪. הוא נשאל מדוע לא הביא את מעבידו שפיטר אותו לעדות והשיב כי לא נדרש לעשות כן (עמ' 8). הוא ציין כי אם ימצא מקום עבודה אחר לא יישאר לעבוד אצל אחיו (שם). הוא אישר כי שוק ההייטק "ירד משנת 2008...היום אני בגיל 40 וקשה למצוא מקומות עבודה שיקבלו אותי במצב שלי. אני מחוץ לשוק הזה הרבה מאד זמן ומעסיקים פוחדים להעסיק אותי" (עמ' 9).
מטעם התובע העיד גם אחיו, טל למבז, בעל חברת טו. סי. טכנולוגיות בע"מ. הוא ציין בתצהירו כי הציע לתובע לעבוד בחברתו לאחר שראה שאינו מצליח להשתלב במעגל העבודה זמן רב. התובע החל לעבוד בחברתו מיום 1.9.09. בחקירתו ציין כי חברתו עוסקת בתמיכה טכנית למערכות טלוויזיה במעגל סגור. התובע "לא יציב בשעות עבודתו. עובד בממוצע 7 שעות". הוא אישר כי התובע מנסה למצוא עבודה אחרת "כי אני לא משלם לו מספיק...קשה לי לשלם לו את מה שהרוויח בעבר. אני לא יכול להחזיק אותו" (עמ' 9). צורפו תלושי שכר לגבי עבודת התובע בחברת טו.סי. טכנולוגיות, בשכר חודשי של כ 5500 ₪ - 6600 ₪ ברוטו.
התובע טוען בסיכומיו כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר, בהתחשב בכך שפוטר לאחר התאונה ולא הצליח להשתלב בעבודה בשכר דומה. התובע טוען כי נכותו התפקודית עולה על זו הרפואית. שכרו נפגע בשיעור ניכר למרות מאמציו לעבוד ולהשתלב במעגל העבודה. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובע לא הביא כל ראיה התומכת בטענתו, כי פיטוריו קשורים לתאונה. מכתב הפיטורין שצורף אינו תומך בטענת התובע. התובע יכול היה לזמן לעדות את מעבידו, אשר יעיד על סיבת הפיטורין אך זאת לא נעשה. מעבר לכך, אין קשר בין המגבלה בתפקוד מפרק הכתף ובין טיסות ארוכות או עבודה בשעות נוספות. גם אם לעיתים צריך לשאת ציוד, הרי שמדובר בנשיאת מזוודה בעלת גלגלים. לא הובאו מסמכים מרופא תעסוקתי המעידים על כך שהתובע לא היה מסוגל או התקשה לבצע עבודתו. התובע אף התאמן בחדר כושר לאחר התאונה. מכל אלו יש ללמוד כי פיטורי התובע ואי הצלחתו למצוא מקום עבודה חילופי אינם קשורים לתאונה. הנתבעת מציינת בסיכומיה כי בשנים 2008 – 2009 החל השפל הכלכלי בארה"ב להיות מורגש גם בחברות הייטק בישראל ואלפי עובדים מצאו עצמם ללא מקומות עבודה. עוד מציינת הנתבעת כי אנשי מכירות, כפי שהיה התובע, נשכרים בדרך כלל לצורך מטרה מסוימת ועמידה ביעדים. ייתכן והתובע לא עמד ביעדים, או נמצא עובד זול יותר תחתיו, או קיימות סיבות אחרות לפיטוריו, כולן ללא קשר לתאונה. מדובר בנכות קלה ביותר, אשר אינה אמורה לגרום לפיטורי איש הייטק ולמנוע ממנו למצוא עבודה הולמת. הנתבעת טוענת כי אין מקום לפצות התובע מעבר לתקופת אי הכושר בה נעדר בפועל. באשר לעתיד, יש לפצות התובע בסכום גלובלי צנוע, בשים לב לכך שאין כל קשר בין מצבו התעסוקתי של התובע כיום ובין נכותו.
לאחר עיון בחומר הראיות ושקילת טענות הצדדים מסקנתי היא כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכרו לעבר ולעתיד בהתאם לנכותו הרפואית וכי לא ניתן לייחס לנכותו פגיעה תפקודית גבוהה יותר. מקובל עלי, כי מיד לאחר התאונה, כאשר רצה התובע לשוב לעבודתו ואף עשה כן, נתקל בקשיים לחזור לפעילות מלאה, ויש לזכור כי נכותו הזמנית בתקופה זו עמדה על 30%, נכות גבוהה, אשר יש להניח כי נלוו לה הגבלות תפקודיות ממשיות. אלא שלאחר מכן, לא ניתן לקבוע כי רק בשל נכותו בת ה - 5% לא יכול היה לשוב ולעבוד כלל ולא יכול היה להשתלב במעגל העבודה. בעניין זה יש לזכור כי אף התובע עצמו הודה כי בשוק ההייטק קיים קושי בהשתלבות בעבודה בשל מגבלות גיל ומקובלת עלי באופן בסיסי טענת הנתבעת כי בשנים 2008 – 2009 היו גלי פיטורין בשוק ההייטק. התובע אף לא הביא את מעבידו לעדות, כדי שיתמוך בטענתו בדבר הקשר הישיר בין התאונה לפיטורין. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שסביר, כאמור, שלאחר התאונה נתקל התובע בקשיים ומגבלות לבצע את עבודתו, לרבות נסיעות תכופות לחו"ל וכל הכרוך בהן, לרבות נשיאת משאות, ולכן לא ניתן לשלול תרומה של התאונה לכך שלא יכול היה להמשיך בעבודתו ולבצעה באופן הולם ואיבד אותה, מה שהביא לאחר מכן, יחד עם פרמטרים נוספים כמו גילו ומצב השוק, לקושי להשתלב שוב בעבודה דומה ובשכר דומה. עדותו של התובע אמינה בעני ואני מקבלת טענתו כי הוא ניסה, ועדיין מנסה, למצוא עבודה אשר מתאימה לכישוריו אך לא הצליח, ובלית ברירה החל לעבוד אצל אחיו בשכר הנמוך בשיעור ניכר מזה שהשתכר עובר לתאונה. עוד מקובלת עלי טענתו כי ככל שחולף הזמן וככל שאינו עובד עוד בתחום, הקשיים להשתלב בעבודה דומה לזו שעבד עובר לתאונה – מתגברים. איזון נאות של טענות הצדדים והאינטרסים השונים מביא, לטעמי, לפיצוי, לעבר ולעתיד, בהתאם לנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע במוסד לביטוח לאומי, על בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה, כפי שדווח למוסד לביטוח לאומי.
בגין תקופת אי הכושר מיום התאונה ועד ליום חזרת התובע לעבודה, 10.11.08, 12 ימים, זכאי התובע לפיצוי בסך 10,500 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה.
בתאריך 10.11.08 חזר התובע לעבודתו, עד 18.2.09. בתקופה זו קיבל שכר רגיל ולא הוכח כי נגרמו לו הפסדי שכר.
התובע פוטר ביום 18.2.09 ולא עבד עד ליום 1.9.09. במהלך תקופה זו גם קיבל דמי אבטלה. ביום 1.9.09 החל לעבוד אצל אחיו. הפסדיו יחושבו, כאמור, בהתאם לנכויות הרפואיות שנקבעו לו במוסד לביטוח לאומי. לתקופה שבין 18.2.09 ועד 31.3.09, בה סבל מנכות בת 30%, זכאי התובע לפיצוי בסך 9450 ₪. לתקופה שבין 1.4.09 ועד 31.10.09, בה סבל מנכות בת 15%, זכאי התובע לפיצוי בסך 22,050 ₪. לתקופה שמיום 1.11.09 ועד היום, בה נכותו של התובע עומדת על 5% זכאי התובע לפיצוי בסך 45,150 ₪. לכל סכומי הפיצוי בגין הפסדי העבר תתווסף ריבית מאמצע תקופה.
בגין הפסדי השתכרות לעתיד, בהתאם לנכות בת 5%, בסיס שכרו עובר לתאונה, עד גיל 67, בהוון מתאים, זכאי התובע לפיצוי בסך 220,000 ₪ במעוגל. הפיצוי הוא גלובלי וכולל גם פיצוי בגין הפסד תנאים סוציאליים.
בגין כאב וסבל, בהתחשב בגילו של התובע ונכותו הרפואית, אני מעמידה את סכום הפיצוי לו זכאי התובע על 15,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית.
התובע עותר עוד לפיצוי בגין הוצאות נסיעה, עזרת הזולת והוצאות רפואיות, הכל לעבר ולעתיד. הנתבעת טוענת כי מדובר בתאונת עבודה וכי הוצאותיו הרפואיות והוצאות הנסיעה של התובע מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי. עוד נטען כי לא נלקחה כל עזרה בשכר עד היום, כאשר התובע קיבל עזרה מבני משפחה בלבד. התובע לא צירף קבלות או ראיה אחרת לענין הוצאות שנגרמו לו עד היום. לאחר בחינת הראיות וטענות הצדדים ובהתחשב בטיב הפגיעה והנכויות שנקבעו אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין ראשי נזק אלו, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 18,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית.
מסכום הפיצויים ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו לתובע בגין התאונה, לרבות דמי הפגיעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כמפורט בסיכומי הנתבעת. לתובע לא נפסק פיצוי בגין אבדן שכר מלא לגבי התקופה בה קיבל דמי אבטלה ולכן אין לנכות את דמי האבטלה ששולמו לו מסכום הפיצויים. ליתרה יתווספו שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.08% כולל מע"מ והחזר האגרה. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ התובע ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, י"ג סיון תשע"ב, 03 יוני 2012, בהעדר הצדדים.